חלומות גדולים

הבכי שלה קרע אותי. כאילו הבינה בפעם הראשונה את המשמעות שבן זוגה החליט לפרק את החבילה. היא נראתה ילדה אבודה, שטופת דמעות: מה זאת אומרת שהילדים לא יהיו איתי כל לילה? וסוף שבוע בלעדיהם? לא אשרוד, הם קטנים. בעלה היה נבוך: אבל את יודעת שאני אבא נהדר. היא הביטה בי, ביאוש כל כך עמוק, כמצפה שממני תבוא הישועה. מזגתי לה קפה (תמיד מנחם) ושאלתי אילו חלומות גדולים וחשקים קטנים היא דוחה עד שהילדים יגדלו קצת ויהיה לה יותר זמן לעצמה. מתי לאחרונה נפגשה עם חברות, ראתה סרט, רצה על חוף הים, ומה עוד. היא חייכה. חולמת לצייר, לשבת על חוף הים בשקיעה, להתכרבל על הספה בסלון מול סרט שהיא תבחר, לא סרט ילדים. חייכתי, וכשאת יודעת שהילדים בידיים כל כך טובות? לא תצטרכי לחכות שהם יגדלו. היא ביקשה רשות לחבק אותי. הזהרתי את הבעל שבקצב הזה היא תבקש שהילדים יישארו אצלו עוד קצת.