כשהנאמר מתעתע

האחות התקשרה. הוא (האח) חייב לבקר את אבא. אבא בן 88. כבר שנה וחצי לא התראו. נתק מוחלט. אבא גמור מזה. אני אשלם על כל התהליך, רק תביאי אותו. הפתעתי את האח בשיחת טלפון. חשבתי ששש בערב זו יחסית שעה של פניות, כשאיני מכירה את סדר יומו. הוא אכן הופתע. לקח כמה דקות עד שהחל לשתף. טוב לי בשקט שלי, אמר. כל החיים ריציתי אותו. השנה וחצי האחרונות טובים לי. שקט. לא רוצה לחדש קשר. ואם האב ייעלם לפתע, הקשיתי. אני העלמתי אותו כבר לפני שנה וחצי. ולמרות הכול, להפתעתי, הסכים להגיע, באוטובוסים, ולפגוש את אחותו. אבל בלי האבא. נפגשו. הוא התעקש שהנתק טוב לו. ההתעקשות על נתק והעובדה שהטריח עצמו לבוא בלבלו אותי. מה הוא אומר מעבר למילים? בחדר הגישור, מעבר למילים, זה השחקן האמיתי. חלף חודש ואז הגיעה אלי תמונה בוואטסאפ. הוא חבוק עם אדם מבוגר, לשניהם חיוך גדול. תודה על הכול, כתב. נפלאות דרכי האדם.