סוף נחירה במחשבה תחילה

מספר לי בחור שעבר לגור עם החברה: היא טענה שאני נוחר ומעיר אותה, כעסתי עליה, אני לא נוחר, עובדה שעד היום אף אחת לא התלוננה. הרמתי גבה: ואיך תגובת הכעס שלך לכנות שלה התייחסה למצוקה שהעלתה או סייעה למצוא פתרון? חייך נבוך. הבנתי. ועל זה נאמר אופסססס, ככה בקטנה.